גידול טבק

כמה זמן לוקח לעלי טבק להבשיל?

כמה סוגי טבק ישנם ואיך קשור הטבק לעגבניות ולתפוחי אדמה?

שדות הטבק ועיבודם הארוך והיסודי של העלים הם תמצית הטעם וסוד הארומה של כל מוצרי הטבק.  אמנות גידול הטבק מתבצעת באופן מסורתי בחוות משפחתיות. התהליך עצמו עדין ביותר ולכן רוב שלביו נעשים באופן ידני. זאת כדי לשמור על הצמח ולא לפגוע במאפיינים הייחודיים לכל עלה ועלה.

"טבק הוא סיפור של 60 יום. אתה זורע אותו אל תוך מצע ההנבטה, 60 יום לאחר מכן הוא מוכן לשתילה בשדה. 60 יום אחרי השתילה ניתן לקטוף את העלים הראשונים ו 60 יום אחר כך הצמח מופשט כולו. עוד 60 יום עוברים והטבק נמכר לחברות הטבק שנותנות לנו כסף. 60 יום לאחר מכן הכסף נגמר…"

מעיד מגדל טבק ותיק מברזיל.

גידול טבק

הטבק מתחיל את דרכו כזרע קטנטן, בדומה לאבקת קפה. בגרם אחד של זרעי טבק ישנם יותר מ 13 אלף זרעים. מכיוון שהם קטנים כל כך, זרעי הטבק נשתלים בשטח הנבטה מיוחד ומוגן תוך כדי תהליך השגחה קפדני במיוחד ומוגן תוך כדי תהליך השגחה קפדני במיוחד. כאשר הזרעים נובטים ומצמיחים עלים, מעבירים אותם החקלאיים בעדינות לשדה הצמח גדל ופורח והפרחים נקטפים כדי שהמינרלים יתרכזו בעלים עצמם. תהליך ההבשלה מזריעה ועד תחילת הקציר לוקח בין 60 ל 120 יום. מאחר והצמח מבשיל מלמטה למעלה, גם הקטיף מתבצע מתחתית הצמח אל חלקו העליון, שניים עד שלושה עלים בכל פעם. עד היום ברוב המקרים מתבצע הקטיף באופן ידני.

בייצור הסיגריות נעשה שימוש בשלושה זנים עיקריים של טבק: ווירג'יניה, ברלי ואוריינטל. אך בתעשיית הטבק ישנם עשרות ואולי מאות תתי זנים של טבק, כשלכל אחד הטעמים שלו, הניחוחות הייחודים לו והאופי האישי שלו.

את צמח הטבק ניתן לחלק לשלושה חלקים: החלק העליון, האמצעי והחלק התחתון. עלים של צמח ספציפי מאובחנים ברמתם ואיכותם על פי מקומם על הצמח. הטבק הטוב ביותר, עם איזון נכון של טעם וארומה וכמות פחותה של ניקוטין, מצוי בחלק האמצעי של הצמח. החלק העליון של הצמח עשיר בניקוטין ומינרלים ומשתמשים בו בכמויות קטנות יחסית. החלק התחתון של הצמח הטבק מנפק עלים דלים בניקוטין ובטעם שהשימוש בהם נועד לאזן את הסיגריה מהטעם הדומיננטי של שאר העלים. רוב תערובות הטבק המצויות בסיגריות מכילות של שלושת הסוגים שלעיל.

למעשני הסיגריות יש העדפות שונות לגבי הסיגריה אותה הם בוחרים לעשן. מראה האריזה, התדמית שמקרין מותג מסוים והמחיר הם בין הגורמים שמשפיעים על הבחירה. אך הדבר החשוב ביותר, הינו תערובת הטבק שמכילה כל סיגריה והטעם הייחודי שמבדיל בין תערובת לתערובת ובין סיגריה לסיגריה. כאשר בונים תערובת טבק ישנם שלושה גורמים שמשפיעים על הטעם הסופי: סוגי הטבק השונים מהם מורכבת תערובת הטבק, תוספי הטעם וריח (תבלון) ותהליכי העיבוד השונים שעובר הטבק. בסופו של דבר סוג הטבק משפיע יותר מהכול. בעולם הטבק מבחינים בין שלושה סוגי טבק עיקריים אשר משמשים ליצירת התערובת שם רוב הסיגריות בעולם.

טבק ווירג'ינה

קרוי על שם המדינה בארצות הברית שבה עובד לראשונה בצורה המוכרת לנו כיום. היום הוא גדל בחלקים שונים של העולם ובעיקר באזורים סאב-טרופיים עם גשם קל כמו דרום ברזיל וזימבבואה. לוירג'ינה קוראים גם GOLD LEAF  או BRIGHT TOBACCO מכיוון שעליו הופכים לצהובים כתומים במהלך תהליך הייבוש שלו. טבק הווירג'ינה רווי בסוכר ולכן טעמו מתוק וחמצמץ. הוא מהווה את הבסיס בייצור סיגריות ולמעשה כמעט בכל תערובת טבק משתמשים בו. ישנן סיגריות אשר התרכובת שלהן מכילה טבק ווירג'ינה בלבד כמו בנסון אנד הדג'ס.

טבק ברלי

כשהברלי צומח בשדה עליו קטנים יותר מהווירג'ינה. לאחר תהליך הייבוש עלי הברלי הופכים לחומים-אדמדמים וטעמם מזכיר סיגר. הברלי המשובח ביותר גדל בקנטאקי וטנסי אך ניתן למצוא אותו גם במרכז אמריקה, אוגנדה ומלאווי. בניגוד לווירג'ינה כמעט ולא משתמשים בברלי כטבק יחידי בסיגריות שונות מאחר וטעמו חזק מדי. לרוב הוא משמש כחלק מתערובת ה US BLEND  אשר פופולארית מאוד בישראל ובשאר העולם ( לאקי סטרייק, קנט ופאל מאל הינן הסיגריות המכילות תערובת אמריקאית). לברלי נוכחות דומיננטית והוא מביא לתערובת הטבק את הריח והארומה הייחודיים.

טבק אוריינטל

הקטן ביותר מבין השלושה, שגובהו בשדה אינו מגיע למטר. גודל עליו אינו עולה על 20 סנטימטר ועובדות אלו הופכות אותו לזן היקר מבין השלושה. הוא גדל בקיץ החם של אזור הבלקן, טורקייה ויוון ונשתל בצפיפות. עקב תנאי מזג האוויר הקשים מפתח הצמח שיטת שימור עצמית והוא מכסה עצמו במין סוג של שעווה הנותנת לו ארומה חזקה במיוחד. בעלי האוריינטל ישנה כמות נמוכה של ניקוטין וטעמו ארומטי. במדינות המקור שלו ניתן למצוא סיגריות אשר אוריינטל הינו המרכיב היחיד בהם אך טעם זה אינו פופלארי בשאר איזורי העולם. לאורייטנל קוראים גם טבק טורקי.

כמו שכל גידול חקלאי זקוק לשיטת הגידול הספציפית לו, כך לכל סוג טבק יש את שיטות העיבוד המיוחדות לו, אשר מוציאות ממנו את מלוא הפונטיציאל הטמון בו. תהליכים אלה מתבצעים עדיין בחווה, על ידי החקלאי עצמו.

CURING – אם העלים היו נשלחים למפעל הייצור מיד בתום הקציר, איכותם לא היתה טובה מספיק. כ 90% ממשקל עלי הטבק הם נוזלים ולכן יש צורך לייבש אותם לפני שמשתמשים בהם לעישון. על מנת להתאים אותם לייצור, העלים עוברים תהליך הקרוי CURING . לכל טבק יש את שיטת הגידול וסוג האקלים שבו הוא גדל, אך תהליך ה CURING הוא זה שנותן לטבק את טעמו הייחודי. קיימות ארבע שיטות עיקריות לטיפול בטבק וכל אחת אופיינית לסוג טבק מסויים ולשימושו הסופי.

FLUE CURED- הטבק העיקרי שבו משתמשים בתהליך זה הוא הווירג'ינה שקרוי אף FLUE CURED TOBACCO . עלי הטבק נתלים באסם סגור שבתוכו עוברים צינורות מחוממים הגורמים ללחות גבוהה בתוך האסם. תנאים אלה גורמים לעלים להפוך להיות צהובים, עם כמות אופטימלית של סוכר בתוך העלה, דבר המעניק לעלי הווירג'ינה את טעמם הייחודי. לאחר מכן, בעזרת אוויר חם מייבשים את העלים מהלחות הרבה ובכך משמרים את כמות הסוכר המצויה בהם, עד אשר העלים יבשים לגמרי. התהליך כולו נמשך כשבוע. הטבק שעובר תהליך זה משמש לסיגריות, מקטרות וכטבק ללעיסה.

AIR CURED- עלי הטבק נתלים באסם פתוח הנתון לזרימת אוויר טבעית. העלים הופכים צהובים ובהדרגה מאבדים את כל הסוכר המצוי בהם עד לקבלת גוון חום בהיר. תהליך זה יכול להימשך מספר חודשים. מספר סוגי טבק עוברים תהליך זה וברלי הוא המרכזי שבינהם. גם הטבק המשמש לעיטוף ולמילוי סיגרים עובר תהליך דומה.

SUN CURED- אוריינטל הוא הטבק העיקרי אותו מעבדים בתהליך זה. טבק האוריינל גדל לרוב באיזורים צחיחים ונשתל בצורה צפופה מאוד ( על קצת פחות מחצי דונם נוטעים כ 100000 שתילים). בסיום תהליך הקציר נתלים העלים על חוט תיל לייבוש תחת השמש המזרח תיכונית למשך כמה שבועות.

FIRE CURED- חלק מהטבק שעובר תהליך של FIRE CURED עובר תהליך דומה לעישון גבינות. מתחת לעלים התלויים שורפים עצים והעשן שעולה מהשרפה מעשן את עלי הטבק. תהליך זה נעשה גם בטבק לעיסה ובטבק הרחה, אך לרוב עבור טבק מקטרות או טבק לגלגול. זאת כדי לתת להם את טעמם המיוחד.

לאחר שסיים את תהליך ה CURED, החקלאי מסדר את העלים לפי מיקומו של העלה על גבי הצמח, הצבע של העלה והאיכות שלו. את העלים המסודרים והממוינים לוקח החקלאי לאתר המכירה. לרוב מתקיימת המכירה בצורה של בורסת טבק- כל החקלאים מביאים את הסחורה למקום מסודר ונציגי חברות הטבק בוחרים את הטבק שבו הם מעונינים.

לאחר המכירה הטבק נשלח לטיפול שנקרא GREEN LEAF THRESHING (GLT) שם מפשיטים את הבשר של העלה הקרוי LAMINA, מעמוד השדרה של העלה הקרוי STEM.

בגלל גודלם הקטן, עלי האוריינטל לא עוברים תהליך זה והעלה כולו משמש לייצור.

כתיבת תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

clear formSubmit